Monday, January 22, 2007

Which is the natural order -The Physical or the Spiritual? Ramban's (Nachmanides) worldview.

I want to present Ramban’s understanding of Providence and then discuss the difference between his understanding and Rambam’s and the consequences from a Hashkafah perspective of their respective theories. This will sharpen our understanding of their positions and show the worldview of each. It is a difficult undertaking and I look to your input as I am sure my own personal bias will cloud my view here and there. So I hope the readers will keep me honest. I will have the original text of Ramban in the notes.

Ramban on Breishit 17:1 introduces us to his understanding of Providence or Hashgacha.[1] Ramban understands that when Avraham refers to God as El Shaday, it means that Avraham’s apprehension of God was through his interpreting nature as being under the constant and total control of God. Every thing that we would interpret as natural, Avraham saw as a specific act or result of a specific will of God willing that outcome. To Ramban the idea of Reward and Punishment is a consequence of just this divine intervention. However this Divine intervention is cloaked in nature. Because it happens repetitively and can be predicted, one can assign a scientific explanation to it. In reality it is not so. The idea of the existence of God itself is to Ramban an axiom and needs no proof (at least for Avraham’s children see Torat Hashem Temimah). Avraham and his children taught how to understand God and were not concerned in proving His existence.

He reiterates this perspective on how things work in last week’s Parsha (Shemot 6:3) where the Torah contrasts the way the Avot arrived at understanding God and the way Moshe will understand Him and make the people believe in Him.[2]

According to Ramban the name Yud Heh Vav Heh, introduced by Moshe, refers to God as Creator. The inference is that just like at creation a singular event occurred so too God creates singular events as needed to protect His people. These singular events are no longer cloaked in nature but it becomes clear to the observer that they are miraculous. Moshe introduced this concept and performed the miracles that demonstrated God’s involvement in every minute detail. It is the singular event that proves the routine to be under the divine immediate and specific control. It is only cloaked in nature but its inner reality is miraculous.[3]

There is a statement by Ramban in this last piece which is indicative of his thought process.

ומפני זה תאריך התורה ביעודים שבעולם הזה, ולא תבאר יעודי הנפש בעולם הנשמות, כי אלה מופתים שכנגד התולדה, וקיום הנפש ודבקה באלהים הוא דבר ראוי בתולדתה שהיא תשוב אל האלהים אשר נתנה

The Torah talks about the rewards in the physical but nothing about the soul’s reward in the coming world. That is because the spiritual reward of the soul is a natural event! The rewards here on this world are unnatural and require special divine intervention. The spiritual to Ramban was as real as the physical. It has its own laws of nature. It is an interesting perspective and fits with his understanding of magic. (See my post on that

Ramban expands on this theme in this week’s Parsha (Shemot 13:16).[4]
Miraculous events prove that God exists, that He created and controls the universe. The fact that a prophet was involved shows that there is contact between God and the physical world. Having established that connection, legitimizes the torah as divine.

The reason for all the rituals is to remind us of those times that we saw the miracles and that will keep the idea fresh in our minds. Just by affixing a Mezuzah on the door the Jew declares that he admits that God created the universe, watches over it and prophesizes man. The Parshyot contained in that Mezuzah are the proof for these beliefs.

Even more fascinating! The purpose of Creation is for man to admit that God created him. And now the surprising comment: We pray loudly and in public gathering so that we should declare to all that we declare ourselves God’s creations.Finally, the flagrant miracles show that everything, including what we consider natural, in reality is dependent on God’s minute control.

This gives us a glimpse into Ramban’s worldview. He had a very skeptical view of nature and science. Science and nature are only a front for what really goes on – a constant stream of miraculous events. Both the spiritual and the physical seem to be natural events. The spiritual though is really governed by a natural order while the physical is under a specific detailed control of God and only appears to be natural.

In Vaykra 26:11[5] Ramban summarizes his worldview of Hashgacha.[6] Daily occurrences are cloaked in nature. However when they happen to a nation, when there is a constant flow of good outcomes to a whole country time after time, people see it as God’s specific intervention. The same when the opposite occurs. When everything goes wrong in a whole country repeatedly it shows God’s involvement. It uncovers the underlying hidden truth that God is intervening every instant in the seemingly natural. Once this truth is uncovered we extrapolate that everything in reality is dependent on God’s intervention. A Tzaddik therefore, who performs good deeds, is rewarded directly by God and is protected. It goes so far that if he gets sick he does not require doctors. God himself will heal him. (Ironically Ramban himself made a living from medicine. He apparently was well aware of how poor medical knowledge was during his time.)

Summarizing Ramban’s view we have three categories. There are the daily occurrences that we observe in the life of individuals. Though in reality they are miraculous events, God intervening constantly, they are cloaked in nature. When it is a national event, that is repetitive and constant, we see God’s hand in it. We therefore extrapolate that it is the same for the mundane. As additional proof, we have the historical miracles performed by Moshe which we are ordered to remember by doing certain rituals. They prove without question that God is involved in the mundane daily occurrence.

Rambam has a totally different outlook. In next post I will contrast the two approaches and how each deals with the different issues that result from their respective postions.

We still need to see how Ramban treats the theodicy question. Why does a Tzaddik suffer and an evil person flourishes? Ramban is forced into the mystical to explain that. Gilgul is the only way out for him. We will deal with that elsewhere.
[1] בראשית פרק יז פסוק א

ויהי אברם בן תשעים שנה ותשע שנים וירא יקוק אל אברם ויאמר אליו אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים:

וטעם להזכיר עתה זה השם, כי בו יעשו הנסים הנסתרים לצדיקים, להציל ממות נפשם, ולחיותם ברעב, ולפדותם במלחמה מיד חרב, ככל הנסים הנעשים לאברהם ולאבות, וככל הבאים בתורה בפרשת אם בחקותי (ויקרא כו ג - מו) ובפרשת והיה כי תבא (דברים כח א - סח) בברכות ובקללות שכולם נסים הם, כי אין מן הטבע שיבואו הגשמים בעתם בעבדנו האלהים, ולא שיהיו השמים כברזל כאשר נזרע בשנה השביעית, וכן כל היעודים שבתורה, אבל כולם נסים ובכולם תתנצח מערכת המזלות, אלא שאין בהם שנוי ממנהגו של עולם כנסים הנעשים על ידי משה רבינו בעשר המכות ובקריעת הים והמן והבאר וזולתם, שהם מופתים משנים הטבע בפירסום, והם שיעשו בשם המיוחד אשר הגיד לו:
ולכן אמר עתה לאברהם אבינו כי הוא התקיף המנצח שיגבר על מזלו ויוליד, ויהיה ברית בינו ובין זרעו לעולם, שיהיה חלק ה' עמו, וברצונו ינהיגם, לא יהיו תחת ממשלת כוכב ו

שמות פרק ו פסוק ג

וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי יקוק לא נודעתי להם:

וענין הכתוב, כי נראה לאבות בשם הזה שהוא מנצח מערכות שמים ולעשות עמם נסים גדולים שלא נתבטל מהם מנהג העולם, ברעב פדה אותם ממות ובמלחמה מידי חרב, ולתת להם עושר וכבוד וכל טובה, והם ככל היעודים שבתורה בברכות ובקללות, כי לא תבא על אדם טובה בשכר מצוה או רעה בעונש עבירה רק במעשה הנס, ואם יונח האדם לטבעו או למזלו לא יוסיפו בו מעשיו דבר ולא יגרעו ממנו. אבל שכר כל התורה וענשה בעולם הזה הכל נסים והם נסתרים, יחשב בהם לרואים שהוא מנהגו של עולם, והם באדם עונש ושכר באמת. ומפני זה תאריך התורה ביעודים שבעולם הזה, ולא תבאר יעודי הנפש בעולם הנשמות, כי אלה מופתים שכנגד התולדה, וקיום הנפש ודבקה באלהים הוא דבר ראוי בתולדתה שהיא תשוב אל האלהים אשר נתנה. ועוד אפרש זה (ויקרא כו יא ד"ה ונתתי) אם גומר ה' עלי:
והנה אמר האלהים למשה נראיתי לאבות בכח ידי אשר אני שודד בו המזלות ועוזר לבחירי, אבל בשמי של יו"ד ה"א אשר בו נהיה כל הווה לא נודעתי להם לברוא להם חדשות בשנוי התולדות, ולכן אמור לבני ישראל אני ה', ותודיע להם פעם אחרת השם הגדול כי בו אני עושה עמהם להפליא, וידעו כי אני ה' עושה כל

[3] . It is clear that the names of God are seen by Ramban, like the other Rishonim, as a code for a particular understanding of God. The Rishonim only argue among them what the code means.
[4] שמות פרק יג פסוק טז

וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְקֹוָק מִמִּצְרָיִם:

ועתה אומר לך כלל בטעם מצות רבות. הנה מעת היות ע"ג בעולם מימי אנוש החלו הדעות להשתבש באמונה, מהם כופרים בעיקר ואומרים כי העולם קדמון, כחשו בה' ויאמרו לא הוא, ומהם מכחישים בידיעתו הפרטית ואמרו איכה ידע אל ויש דעה בעליון (תהלים עג יא), ומהם שיודו בידיעה ומכחישים בהשגחה ויעשו אדם כדגי הים שלא ישגיח האל בהם ואין עמהם עונש או שכר, יאמרו עזב ה' את הארץ. וכאשר ירצה האלהים בעדה או ביחיד ויעשה עמהם מופת בשנוי מנהגו של עולם וטבעו, יתברר לכל בטול הדעות האלה כלם, כי המופת הנפלא מורה שיש לעולם אלוה מחדשו, ויודע ומשגיח ויכול. וכאשר יהיה המופת ההוא נגזר תחלה מפי נביא יתברר ממנו עוד אמתת הנבואה, כי ידבר האלהים את האדם ויגלה סודו אל עבדיו הנביאים, ותתקיים עם זה התורה כלה:
ולכן יאמר הכתוב במופתים למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ (לעיל ח יח), להורות על ההשגחה, כי לא עזב אותה למקרים כדעתם. ואמר (שם ט כט) למען תדע כי לה' הארץ, להורות על החידוש, כי הם שלו שבראם מאין ואמר (שם ט יד) בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ. להורות על היכולת, שהוא שליט בכל, אין מעכב בידו, כי בכל זה היו המצריים מכחישים או מסתפקים. אם כן האותות והמופתים הגדולים עדים נאמנים באמונת הבורא ובתורה כלה
ובעבור כי הקב"ה לא יעשה אות ומופת בכל דור לעיני כל רשע או כופר, יצוה אותנו שנעשה תמיד זכרון ואות לאשר ראו עינינו, ונעתיק הדבר אל בנינו, ובניהם לבניהם, ובניהם לדור אחרון. והחמיר מאד בענין הזה כמו שחייב כרת באכילת חמץ (לעיל יב טו) ובעזיבת הפסח (במדבר ט יג), והצריך שנכתוב כל מה שנראה אלינו באותות ובמופתים על ידינו ועל בין עינינו, ולכתוב אותו עוד על פתחי הבתים במזוזות, ושנזכיר זה בפינו בבקר ובערב, כמו שאמרו (ברכות כא א) אמת ויציב דאורייתא, ממה שכתוב (דברים טז ג) למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך, ושנעשה סכה בכל שנה:
וכן כל כיוצא בהן מצות רבות זכר ליציאת מצרים. והכל להיות לנו בכל הדורות עדות במופתים שלא ישתכחו, ולא יהיה פתחון פה לכופר להכחיש אמונת האלהים. כי הקונה מזוזה בזוז אחד וקבעה בפתחו ונתכוון בענינה כבר הודה בחדוש העולם ובידיעת הבורא והשגחתו, וגם בנבואה, והאמין בכל פנות התורה, מלבד שהודה שחסד הבורא גדול מאד על עושי רצונו, שהוציאנו מאותו עבדות לחירות וכבוד גדול לזכות אבותיהם החפצים ביראת שמו:
ולפיכך אמרו (אבות פ"ב מ"א) הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שכולן חמודות וחביבות מאד, שבכל שעה אדם מודה בהן לאלהיו,

וכוונת כל המצות שנאמין באלהינו ונודה אליו שהוא בראנו, והיא כוונת היצירה, שאין לנו טעם אחר ביצירה הראשונה, ואין אל עליון חפץ בתחתונים מלבד שידע האדם ויודה לאלהיו שבראו, וכוונת רוממות הקול בתפלות וכוונת בתי הכנסיות וזכות תפלת הרבים, זהו שיהיה לבני אדם מקום יתקבצו ויודו לאל שבראם והמציאם ויפרסמו זה ויאמרו לפניו בריותיך אנחנו, וזו כוונתם במה שאמרו ז"ל (ירושלמי תענית פ"ב ה"א) ויקראו אל אלהים בחזקה (יונה ג ח), מכאן אתה למד שתפלה צריכה קול, חציפא נצח לבישה (עי' ערוך ערך חצף):
ומן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כלה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכלם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין ביחיד, אלא אם יעשה המצות יצליחנו שכרו, ואם יעבור עליהם יכריתנו ענשו, הכל בגזרת עליון כאשר הזכרתי כבר (בראשית יז א, ולעיל ו ב). ויתפרסמו הנסים הנסתרים בענין הרבים כאשר יבא ביעודי התורה בענין הברכות והקללות, כמו שאמר הכתוב (דברים כט כג כד) ואמרו כל הגוים על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת, ואמרו על אשר עזבו את ברית ה' אלהי אבותם, שיתפרסם הדבר לכל האומות שהוא מאת ה' בעונשם. ואמר בקיום וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך.

[5] רמב"ן ויקרא פרק כו פסוק יא

והנה הברכות האלה כפי פשוטן, עם היותן רבות כלליות בענין המטר השובע והשלום ופריה ורביה, אינן כמו הברכות שברך כבר בקצרה (שמות כג כה) וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך, כי שם יבטיח במאכל ובמשתה, ושיהיה לברכה עד שלא יארע שום חולי בגופינו, ועל כן יהיו כלי הזרע שלמים ובריאים ונוליד כהוגן ונחיה ימים מלאים, כמו שאמר (שם פסוק כו) לא תהיה משכלה ועקרה בארצך את מספר ימיך אמלא, וכן אמר תחילה (שם טו כו) כי אני ה' רופאך. והטעם בזה, כי הברכות אע"פ שהם נסים, הם מן הנסים הנסתרים שכל התורה מלאה מהם כאשר פירשתי (בראשית יז א). והם אפילו ליחיד העובד, כי כאשר יהיה האיש החסיד שומר כל מצות ה' אלהיו, ישמרהו האל מן החולי והעקרות והשכול וימלא ימיו בטובה:
אבל אלו הברכות שבפרשה הזאת הן כלליות בעם, והן בהיות כל עמנו כלם צדיקים, ולכך יזכיר תמיד בכאן הארץ, ונתנה הארץ, לבטח בארצכם, שלום בארץ, מן הארץ, לא תעבור בארצכם וכבר בארנו כי כל אלה הברכות כולם נסים, אין בטבע שיבאו הגשמים ויהיה השלום לנו מן האויבים ויבא מורך בלבם לנוס מאה מפני חמשה בעשותנו החוקים והמצות, ולא שיהיה הכל היפך מפני זרענו השנה השביעית:
ואף על פי שהם נסים נסתרים, שעולם כמנהגו נוהג עמהם, אבל הם מתפרסמים מצד היותם תמיד לעולם בכל הארץ. כי אם הצדיק האחד יחיה, ויסיר ה' מחלה מקרבו, וימלא ימיו, יקרה גם זה בקצת רשעים. אבל שתהיה ארץ אחת כולה, ועם אחד תמיד, ברדת הגשם בעתו, ושובע, ושלוה, ושלום, ובריאות, וגבורה, ושברון האויבים, בענין שאין כמוהו בכל העולם, יוודע לכל כי מאת ה' היתה זאת. ועל כן אמר (דברים כח י) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך:
והיפך זה יהיה בקללות, בעונשי הארץ שאמר (פסוק יט) ונתתי את שמיכם כברזל, ועונשי החולי כמו שאמר (דברים כח נט) וחלאים רעים ונאמנים, שיקולל המאכל ויחליא, ויתפרסם הנס בהיותו תמיד קיים בכולם. על כן כתוב (שם כט כא) ואמר הדור האחרון בניכם אשר יקומו מאחריכם והנכרי אשר יבא מארץ רחוקה וראו את מכות הארץ ההיא ואת תחלואיה, שלא יתמהו באיש ההוא אשר רבצה בו כל האלה (שם פסוק יט), כי כן יהיה פעמים רבים כמנהגו של עולם בכל האומות שיבאו מקרים רעים באיש אחד, רק בארץ ההיא יתמהו וישאלו כל הגוים על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת (שם פסוק כג), כי כולם יראו וידעו כי יד ה' עשתה זאת ויאמרו (שם פסוק כד) על אשר עזבו את ברית ה' אלהי אבותם:
והכלל כי בהיות ישראל שלמים והם רבים, לא יתנהג ענינם בטבע כלל, לא בגופם, ולא בארצם, לא בכללם, ולא ביחיד מהם, כי יברך השם לחמם ומימם, ויסיר מחלה מקרבם, עד שלא יצטרכו לרופא ולהשתמר בדרך מדרכי הרפואות כלל, כמו שאמר (שמות טו כו) כי אני ה' רופאך

[6] There are additional discussions on the issue in many of his writings. See Torat Hashem Temimah, Introduction to Iyov (there he expands on Gilgul too) and in Sha’ar Hagemul in his Torat Ha’adam.


  1. David,
    What about the Ramban in Vayera "kee yedativ" as well as in his commentary on Iyov. I asume you are aware of Prof. David Berger's article on this topic.

  2. Neil, I have read Dr. Berger's article. I do refer to Iyov here. The post was very londg as is and I believe that legth is a problem. I will be addressing this Ramban in contrast with Rambam in my nexy posts. The problem is that it takes hours to write some of these posts plus reviewing the material.