Tuesday, April 20, 2010

True Knowledge - וישיגו דעת בוראם כפי כוח האדם,

S. on his superb Blog, pointed to an article by Rav Herzog eulogizing the great R. Meir Simcha of Dvinsk. In the article, Rav Herzog refers to a comment RMS makes on Rambam Hilchot Melachim that during the Messianic era people will be able to discern where science ends and religion begins. Since to me this is a very important point that I always make about Rambam’s approach as opposed to the Mekubalim, I would like to elaborate a little.
Rambam in Hilchot Melachim Umilchamotehem 12:8 writes:

ולא יהיה עסק כל העולם, אלא לדעת את ה' בלבד ולפיכך יהיו חכמים גדולים, ויודעים דברים הסתומים העמוקים; וישיגו דעת בוראם כפי כוח האדם, שנאמר "כי מלאה הארץ, דעה את ה', כמים, לים מכסים

… [During messianic times] the whole world will be focused on one thing only: to get to know God. There will therefore be great sages who know those deep hidden matters and they will apprehend the mind of their Creator, as far as humanly possible…

RMS picks up on this statement in his Ohr Sameach and explains,

אור שמח הלכות מלכים פרק יב
וכתב עוד רבינו וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם, שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, וכוון בזה, שבעת אשר ההשגות שבכח המורכב מחומר ונפש להשיג אינן מבוררין, אז עלול לצאת גם לחקור אף במה שנמנע מהשגת האנושי להשיג, אבל בהשיגו מה שבכח האדם להשיג על אמיתתו בלא שבושים וספיקות אז יבין מה שאינו יכול להשיג, ולא יתפרץ מגבולו לחקור במה דמופלא ממין האנושי, וכמו שאמרו (חגיגה י"ד ע"ב) בד' שנכנסו לפרדס, שמפני שצפייתו היתה בהטעה לכן יצא מגבול ההשגה לבקש מה שא"א להשיג רק בהתפרד הנפש מהחומר, וזה שאמר הכתוב ומלאה הארץ דעה, שהדעת יהיה על בוריו, בלא שום סכסוך וספק, ויהיה כמים לים מכסים, שממלאים את הים ואינם מתפרצים חוץ לגבולם, שע"ז הפליגו בכתובים ובמדרשים שאינם יוצאים מגבולם, וחוק שם לים ויסך אותו בדלתים (איוב ל"ח, ח'), כן יהיה מעלת האדם אז, שלא יתפרצו מגבולם, לסיבת ידיעתם מה שבכח האדם באמת, וזה ומלאה הארץ דעה את ה' כו', ודוק:

Rambam writes further; and they will apprehend the mind of their Creator, as far as humanly possible. Rambam is teaching that while the intellectual capacity of someone composed of matter and form [lit: soul] to apprehend are not well developed [lit: defined], he is liable to attempt to apprehend things that are beyond human comprehension. But once a person understands the true human limitations without error and doubt, he then realizes what cannot be apprehended and he will not step outside the limits and attempt to apprehend things that a human cannot grasp. That is the meaning of the Gemara in Hagigah (14b) “Four entered the vineyard… [Ben Azai peeked and died…]. [Death means that] he looked [apprehended] erroneously, going beyond the capacity of human comprehension seeking such matters that one can only apprehend once the soul separates from the body. [IOW, the death of Ben Azai alludes to the type of apprehension he was seeking, which was beyond human capacity]. That is how Rambam interprets the verse, “and the earth will be filled with knowledge of God”, namely [knowledge of]the mind [of human beings] will be perfected, without any doubts or disagreements, just like water that cover the seas, it fills the sea without going beyond its borders… So too will be the perfected man at that time, who because of their knowing all that a human being can truly apprehend, will not overstep their boundaries. That is the meaning “the land will be filled with knowledge of God…”

Real knowledge is to understand human limitation. We humans, whose only experience is the physical world we inhabit, cannot hope to know anything but the physical. Any knowledge beyond that belongs to the realm of metaphysics and religion. It can only be known through conjecture or revelation. Conjecture is the product of a fertile imagination and has nothing to do with reality or truth. Revelation is limited to what we have in our authentic sources and texts being that oral transmissions in those areas were lost to us. We are much better off admitting that we do not know how the metaphysical works rather than using imaginary concepts that eventually will be debunked and shown to be no more than the fruits of an overactive imagination. True knowledge is knowing one's limitations.