Wednesday, February 28, 2007

Urim and Tumim: Prophecy or Miracle?

[י] עשו בבית שני אורים ותומים, כדי להשלים שמונה בגדים--ואף על פי שלא היו נשאלין בהן. ומפני מה לא היו שואלין בהן: מפני שלא הייתה שם רוח הקודש; וכל כוהן שאינו מדבר ברוח הקודש, ואין שכינה שורה עליו--אין נשאלין בו.

י [יא] וכיצד שואלין: עומד הכוהן ופניו לפני הארון, והשואל מאחריו, פניו לאחורי הכוהן. ואומר השואל, אעלה או לא אעלה; ואינו שואל בקול רם, ולא מהרהר בליבו, אלא בקול נמוך, כמי שמתפלל בינו לבין עצמו.

יא ומיד רוח הקודש לובשת את הכוהן, ומביט בחושן, ורואה בו במראה הנבואה, עלה או לא תעלה--באותייות שבולטות מן החושן כנגד פניו. והכוהן משיבו ואומר לו עלה, או לא תעלה.
(Rambam Hilchot Klei Hamikdash 10:10)

Paraphrasing: During the second Temple they had Urim and Tumim but they were not queried because there was no Ruach Hakodesh. A Cohen that had no Ruach Hakodesh was not a vehicle for a query.

The way the process worked was for the Cohen to stand facing the Aron and the person that wanted to pose a question stood behind him facing his back asking do I go up or not? (Apparently not all queries were appropriate. They were limited to national affairs regarding war.) That person queried in a soft voice, as one does in the quiet Tefilah (apparently he is referring to the Amidah).

Immediately the Ruach Hakodesh (the spirit that emanates from the Holy place) covers the Cohen, and while looking at the Choshen he experiences a prophetic vision, in which he sees the letters that make up the words, “go up” or “do not go up”, highlighted. The Cohen transmits the response to the petitioner.

Reading this Rambam it is clear that querying the Urim and Tumim was a prophetic experience. It was a tool to help a person that perfected himself to the level of prophecy, to experience it. The emphasis is not the physical object but the personal preparation of the prophet/Cohen. It also is clear that there was no physical change in the Choshen. It was the Cohen who through his prophecy “saw” the letters highlighted. Nothing changed physically; the Cohen had a prophetic vision.

No comments:

Post a Comment